את הדירה, כמו רוב הדירות בעיר, קיבלנו ריקה מריהוט. שלחנו מהארץ כמה
ארגזים עם סירים ובגדים אבל ריהוט כבד החלטנו לא לנייד לכאן. כאחראית על אבזור
וריהוט הבית החלטתי כמיטב מסורת המחזור בה אני דוגלת בשנים האחרונות לא לתרום
לייצור ולקנות את הכל יד שניה. מאנשים פרטיים. ושוב חזרה לקרייגסליסט, הפעם למדור
"ריהוט". המבחר מן הסתם עצום, בכל זאת, עיר של כמעט מיליון תושבים, ובקלות
איתרתי פריטים שיתאימו לדירה ולסגנוננו האישי (סתם, אין באמת כזה. התנאי היה שיהיו
זולים ושיתאימו לדירה מבחינת מידות). מצאתי בחור חביב בשם בריאן שעבר דירה ורצה
להיפטר מעגלת מיקרוגל- פריט שזממתי עליו ומשום מה התקשיתי קצת למצוא בקרייגסליסט.
הסתמסנו והוא היה די לחוץ שאגיע כבר באותו יום לקחת את העגלה, שכן יום למחרת תכנן לפנות את הדירה ובייאושו הציע לי את גם את המיקורגל במחיר העגלה. נשמע לי דיל די טוב אז הסכמתי. בריאן התגלה כבחור מתוק וחיובי (בכל זאת, מורה במקצועו), והציע לי בטוב ליבו לקחת כמה רהיטים נוספים- ספריה מאיקאה, מזנון לטלוויזיה, שולחן פינת אוכל ושולחן סלון.
כיוון שלא היו לנו רהיטים כלל שמחתי על ההזדמנות והתפניתי לנסות ולמצוא מובילים שיעבירו את הכל לדירה החדשה. במקביל הלכתי לראות ספה אצל מישהו אחר, עפיף שמו, שמצאה חן בעיני מאוד בהיותה שזלונג, או מה שנקרא כאן sectional sofa. מרוב התלהבות לא ממש התייחסתי לגודלה העצום (והיא ממש עצומה). בכל מקרה, אחרי 3 שעות של טלפונים למובילים שונים מצאתי מובילים פנויים למחרת. קבעתי איתם בשעה 12 בבית של בריאן ומשם תכננו להמשיך לעפיף ולהעמיס את הספה. המובילים הגיעו באיחור של שעה (!!!) אבל מעבר לאיחור- התגלו בפניי שני בחורים מוזנחים ומטונפים והאינסטינקט המיידי היה לבטל!! לבטל!! אבל התעליתי על עצמי והם התחילו בניוד הציוד למשאית. בתוך המשאית היו שמיכות אפורות שמשתמשים בהן בהובלות לצורך עטיפת הציוד- אין מילים שיצליחו לתאר את תחושת הגועל שאחזה בי כשהצצתי לתוך המשאית וראיתי את הרהיטים החמודים עטופים בשמיכות אפורות שבדמיוני היו מזוהמות ומלאות פשפשי מיטה (ועל כך בהמשך). הצטופפתי עם המובילים במושב הקדמי והמשכנו לביתו של עפיף, שגר באחת השכונות היקרות בעיר, במגדל מאובטח ובדירה פינתית עם חלונות מהתקרה עד לרצפה. הם העבירו את הספה העצומה בכמה נגלות, תוך שאני רודה בהם (בעדינות ובחביבות, כמנהגי) להפריד את השמיכות מהספה ולהשתדל מאוד שלא יווצר מגע ביניהן. הגענו הביתה בשעה טובה ומוצלחת, הם העלו את כל הציוד ונסעו לדרכם. בפרק הבא והאחרון- על אובססיית פשפשי המיטה שפיתחתי.
הסתמסנו והוא היה די לחוץ שאגיע כבר באותו יום לקחת את העגלה, שכן יום למחרת תכנן לפנות את הדירה ובייאושו הציע לי את גם את המיקורגל במחיר העגלה. נשמע לי דיל די טוב אז הסכמתי. בריאן התגלה כבחור מתוק וחיובי (בכל זאת, מורה במקצועו), והציע לי בטוב ליבו לקחת כמה רהיטים נוספים- ספריה מאיקאה, מזנון לטלוויזיה, שולחן פינת אוכל ושולחן סלון.
כיוון שלא היו לנו רהיטים כלל שמחתי על ההזדמנות והתפניתי לנסות ולמצוא מובילים שיעבירו את הכל לדירה החדשה. במקביל הלכתי לראות ספה אצל מישהו אחר, עפיף שמו, שמצאה חן בעיני מאוד בהיותה שזלונג, או מה שנקרא כאן sectional sofa. מרוב התלהבות לא ממש התייחסתי לגודלה העצום (והיא ממש עצומה). בכל מקרה, אחרי 3 שעות של טלפונים למובילים שונים מצאתי מובילים פנויים למחרת. קבעתי איתם בשעה 12 בבית של בריאן ומשם תכננו להמשיך לעפיף ולהעמיס את הספה. המובילים הגיעו באיחור של שעה (!!!) אבל מעבר לאיחור- התגלו בפניי שני בחורים מוזנחים ומטונפים והאינסטינקט המיידי היה לבטל!! לבטל!! אבל התעליתי על עצמי והם התחילו בניוד הציוד למשאית. בתוך המשאית היו שמיכות אפורות שמשתמשים בהן בהובלות לצורך עטיפת הציוד- אין מילים שיצליחו לתאר את תחושת הגועל שאחזה בי כשהצצתי לתוך המשאית וראיתי את הרהיטים החמודים עטופים בשמיכות אפורות שבדמיוני היו מזוהמות ומלאות פשפשי מיטה (ועל כך בהמשך). הצטופפתי עם המובילים במושב הקדמי והמשכנו לביתו של עפיף, שגר באחת השכונות היקרות בעיר, במגדל מאובטח ובדירה פינתית עם חלונות מהתקרה עד לרצפה. הם העבירו את הספה העצומה בכמה נגלות, תוך שאני רודה בהם (בעדינות ובחביבות, כמנהגי) להפריד את השמיכות מהספה ולהשתדל מאוד שלא יווצר מגע ביניהן. הגענו הביתה בשעה טובה ומוצלחת, הם העלו את כל הציוד ונסעו לדרכם. בפרק הבא והאחרון- על אובססיית פשפשי המיטה שפיתחתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה